ירושלמי- ציצית וקבלת פני שכינה

בבלי מובא (מנחות מג): "תניא היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא".

דברי רבי מאיר מובאים גם בירושלמי על דברי המשנה בתחילת ברכות "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן", ומסבירים בירושלמי שהכוונה היא להכיר בין פתיל התכלת לשאר הפתילים הלבנים (ברכות פ"א ה"ב). נביא את לשון הירושלמי ונעיין מעט בהבדלים.

"תני בשם רבי מאיר: וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו, מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה, מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר דכתיב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא."

בירושלמי אומר רבי מאיר שכל המקיים מצות ציצית "כאילו מקבל פני שכינה". ביטוי זה נאמר בירושלמי גם על המקבל פני רבו או פני חבירו, שהוא כמקבל פני שכינה.

כאמור, גם בבבלי דברי רבי מאיר מופיעים, אבל בלי הביטוי "כאילו מקבל פני שכינה". גם בבבלי נאמר פעם אחת "כאילו מקבל פני שכינה" (סנהדרין מב): "ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו."

מסביר המהרש"א: "ויש לומר, לפי שישראל בגלותן אינן זוכין לראות פני שכינה ורחוקה מקבלתה, אבל חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שהם עתידין להתחדש כמותה לפאר ליוצרם בקיבול פני שכינה כמו שיורה על זה נוסח ברכת הלבנה ולזה כשאנו מברכין על החדש בזמנו שהוא סימן שאנו עתידין להתחדש כמותה והרי אנו כאילו מקבלין פני השכינה."

בבבלי המושג של הקבלת פני שכינה מתגלה בראיית הלבנה המתחדשת, הרומזת עלינו, שאנו עתידים להתחדש. בגלות לא זוכים לקבל פני שכינה. ראיית הלבנה שם, בשמים, רומזת על הקבלת פני שכינה עתידית.

בירושלמי נאמר "כאילו מקבל פני שכינה" על דברים שקשורים עם חייו של האדם - פתיל התכלת שעל בגדו, חבירו ורבו.

החיבור בין התלמודים מחדיר בנו את ההכרה, שאנו זוכים בארץ ישראל לחיים עליונים, חיים ארציים שהם במקורם שמיימיים, כמו שבגלות ידענו שהקבלת פני שכינה היא עניין שמיימי ושלימות עתידית, זה לגמרי כך, אלא שהעתיד זה כאן.